ציווי חשוב עמוק שכולנו גדלנו עליו אבל אף אחד לא לימד אותנו שזה יכול להתקיים רק אם משהו הרבה יותר בסיסי מתקיים – לכבד את עצמינו.
כיבוד הורים הוא חשוב מאין כמוהו – הוא שומר על קשר, על ערכים ואנושיות.
יותר ויותר אני נתקלת באנשים שמוכנים להרוס את עצמם, להפוך להיות עבדים של רצונות ההורים, לרצות בלי גבול, לפגוע בעצמם בשם הדיבר החשוב הזה.
אז מה זה לכבד את אביך ואמך?
בעיני כבוד הוא ערך סופר חשוב בקשר בין בני אדם אבל עוד לפני שהוא חשוב בין אדם לרעהו הוא חשוב ביני לבין עצמי.
אם אני לא מכבדת את עצמי, מתעלמת על בסיס קבוע מהתחושות הרצונות והצרכים שלי ומפקירה אותם בידי אחרים ומצפה שהם יכבדו אותי – לא יקרה.
אמא ואבא שמכבדים את עצמם יכבדו גם את ילדיהם ולא משנה בני כמה הם(הילדים), באיזה עיסוק בחרו, מי החברים שלהם או מאיזה חולשות הם סובלים.
הורים שלא מכבדים את עצמם לא יכבדו גם את ילדיהם ואלו, ירגישו זאת מיד. לא משנה מה יאמרו, משנה איך מתנהגים. ילדים לא לומדים ממה שאומרים להם אלא מהאופן בו מתנהל וחי האדם.
פעמים רבות נוצר בלבול, מצד אחד ההורים דורשים ממני כבוד אבל האם כבוד זה להסכים לכל התנהגות או יחס של ההורה כלפיי?
אם אמא מקללת אותי בטלפון אז אני צריכה בשם "כיבוד הורים" לשתוק ולהמשיך ולהקשיב לזה?
אז כן, חשוב לכבד הורים אבל כבוד אמיתי לא בא מפחד, לא מריצוי ולא מויתור על עצמי.
כבוד אמיתי מתחיל מבפנים.
מהיכולת שלי להיות קשובה לעצמי – ואז גם לך
לעמוד לצד עצמי גם כשזה לא נעים – ואז גם לצידך
להתייחס בחמלה לחולשות שלי – ואז גם לשלך
לסלוח על החסרונות שלי – ואז גם על שלך.
כיבוד הורים אמיתי מתחיל כשאני יודעת מי אני מה נכון לי איפה אני מתחילה ונגמרת ואיפה אחרים ואז הכבוד הוא טבעי – לא צריך להתאמץ עליו.
במצב כזה בו ההורים מכבדים אותי כילד סיכוי גבוה שאכבד גם אותם בחזרה אפילו מבלי שיצטרכו להזכיר לי בקול רם את הציווי.
אגב, זה רלוונטי גם כשההורים שמים גבול. הכוונה לכבד את עצמם זה גם לא להסכים לקבל יחס פוגעני שעובר את הגבולות שלהם ובאותה נשימה לא לעשות זאת בעצמם.
אבל אם בשם כיבוד הורים אני נדרשת להסכים לפגיעה, לעלבון, למילים קשות ומאשימות ולשתוק או לרצות.. לא, זה לא כיבוד הורים. זה מחיקה עצמית.
אם נעמיק עוד טיפה.. נאמר שאמא ואבא הם לא רק דמויות חיצוניות אלא כוחות פנימיים שהפנמנו וחיים בתוכינו.
אמא היא כוח הרגש, ההכלה , המקום שיודע להכיל אותי כמו שאני, בלי תנאים גם כשלא מושלם.היכולת להזין ולאפשר לעצמך להיות אנושית בלי להידחות מבפנים.
אבא הוא כוח הכיוון ,הבחירה ,העמידה. זו היכולת להציב גבול ולנוע קדימה גם כשיש פחד או בלבול. היכולת לבחור, להחליט ולתת לי מסגרת שמקדמת ומלמדת אותי להתמודד ולהגיע אל החיים שאני רוצה ויכולה.
אז בואו ניתן להם כבוד…
