אתה כבר לא מי שאתה, נפרדת מחלקים ישנים בעצמך,
הקשרים שהחזיקו כבר לא מחזיקים, סיטואציות פתאום מרגישות כמו לקוחות מהעבר ואתה לא מרגיש כבר חלק מהם.
זה יכול להראות במקום עבודה, בית וכו
הישן נגמר
אבל החדש עוד לא הגיע.
זה שלב שבו המציאות הפנימית כבר זזה אבל החיצונית עוד לא התארגנה ותירגמה את עצמה לשם. כאילו החיים עוד לא הגיעו. אי אפשר לזרז את זה
לא לייצר מציאות חיצונית בכוח
לא לחזור אחורה רק כדי להרגיש משהוא אחר
לא למלא את הריק בכל מה שבמילא כבר לא ממלא אלא
להיות בתוך זה עם אמונה וידיעה שסומכת על השינויים שאני עושה ונותנת לחיים לקרות
זה דורש הרבה כוח ,אומץ ויכולת הכלה את עצמי .
זה ריק ושקט ולא קורה כלום בחוץ , קצת כמו מדבר.
זו לא תקלה אלא זה המקום בו החיים הישנים מתפרקים עד הסוף כדי שמשהו אחר יוכל להיבנות – מדוייק יותר, מתאים יותר, חי יותר.
בגדול כל הסיפור שלנו פה בחיים זה לבדוק כל הזמן מה חי ומה לא..הקשר הזה חי בשבילי או לא, הדבר הזה שאני עושה חי בשבילי או לא, הבית או המקום הזה חי בשבילי או לא
התפתחות לא קורית בבת אחת היא קורית בקפיצות קטנות בין קומות. כמו בחדר כושר..השריר לא נבנה במאמץ אלא במנוחה שבין מאמץ אחד לזה שבא אחריו.
בכל שלב אנחנו חיים את עצמינו כמו שאנחנו מבינים יודעים ומסוגלים באותו רגע. מגיבים מתוך מה שמוכר לנו ומתוך הדרך שבה למדנו לשרוד. ואז מגיע רגע שבו משהו זז.
משהו לא מתאים לנו יותר, לא כי החלטנו אלא כי אנחנו בנויים להתפתחות בלתי פוסקת על עצמינו, משהו כבר לא עובד, משהו חסר, משהו רוצה עוד מהחיים.
אותן תגובות מרגישות כבר כמו זיוף, כמו משהו שקטן עלינו- כאילו גדלנו והבגד נשאר אותו באותה המידה.
זאת לא יהירות, זה עוד "ביס" של זכות קיום, של להיות יותר אני.
זה לא תהליך לינארי של קו ישר אלא קדימה ואחורה, פירוק והרכבה, כל פעם עוד קצת.
הקשר עם עצמי הולך ומתהדק וכשאני מסתכלת אחורה לפעמים אפילו חודש לפני או חצי שנה אני כבר מרגישה שזזתי ודברים שהתאימו לי פעם כבר לא מתאימים לי יותר.
תהליך של התפתחות בנוי מהרבה שלבים למעשה אלו החיים עצמם. בכל פעם אנחנו מטפלים בעצמינו בקומה בה אנחנו נמצאים. כשאנחנו מנקים את הקומה :פצעים דפוסים גבולות וזכות קיום לא סיימנו אלא אנחנו למעשה עומדים בפני הקומה הבאה. בשלב הזה של בין הקומה הקודמת לזו שבאה אחריה יש איזור דמדומים מעין מדבר .
לא פשוט להיות שם ,יש ריקנות יש בדידות יש לפעמים גם יאוש ונדרשת אמונה (לא דתית ) שזה הרגע בו הקומה הקודמת נגמרה והבאה עוד לא הגיעה.
אני של הקומה הקודמת נגמרה אני נפרדת ממי שהיתי ועוד לא בקומה החדשה.
ככל שאני מתקדמת בתהליך ההתפתחות שלי המעבר מקומה לקומה קשה יותר עד לשלב בו אני מנקה את רוב הקליפות של מי שהייתי וממש מבקשת לעצמי את "אני" האמיתית. את הגרסה המקורית של עצמי.
בנקודה הזאת יש שקט פנימי גדול וכן מלאות אבל לא תמיד היא מתרגמת לחיים בחוץ באותו קצב.
הרב יעקב ורשבסקי לימד אותי פעם למה הכוונה כשאומרים שהאדם הוא "בעל שיעור קומה". בדרכ מתארים כך אדם בעל השפעה דרך מחשבה , עשייה או אישיות אבל בעצם זה כי הוא עבר את השיעור של הקומה אותה הוא מלמד אחרים.
